חלק זה עוסק במצב האדם החי את ימיו והולך בדרכיו. חיי שלי יובאו כאן ללא חמדה, אלא כשיקוף והזמנה לדיאלוג לחיי אחרים: הרצונות, השאיפות, השמחות, התקוות, הדאגות, הכישלונות, ההצלחות והתובנות - חיי האדם בכל יום ובכל רגע. "פלא היומיום " ממנו עשויים חיינו...

כשהייתי חייל הכרתי בת שירות אחת שלימדה נערים אתיופיים עברית בגבעת-המורה. התיידדנו ובאחת משיחותינו היא סיפרה לי על מבדקים כאלה שעשו לה לבחינת האופי שלה. ביקשתי ממנה שתעשה לי גם. המבדקים כללו כמה שאלות קצרות על צבע, חיה ותכונה שאני מייחס להם. הייתה גם משימה לשרטט אדם תוך שימוש במשולשים, מרובעים ועיגולים בלבד, לא יותר מ … המשך קריאת הפוסט 2.

אז מה הסתתר מאחורי הדימוי המושלם שניסיתי לשמר? התשובה קצת מביכה בחוסר הדרמטיות שלה. אין לי איזה סוד נורא החבוי בארון. לא חוויתי מקרי אלימות לסוגיה ולא מחסור חומרי מימיי. הדבר שקשה לי לחשוף הוא את עצמי כפי שאני, וזה הכל. זאת אחת משתי הסיבות העיקריות לפתיחת הבלוג הזה. זה הכל, אבל כאן בדיוק הנקודה … המשך קריאת הפוסט 3.

את שנות ילדותי עד גיל 14 העברתי בגן-עדן קיבוצי שאני מאוד מעריך בפרספקטיבה לאחור. מרחבי דשא, עצי פיקוס נישאים, פינות משחק ומחבוא ובעיקר תחושת חופש שכמותה כמעט אין לילדים בשום מקום אחר. אך כידוע גם לגני-עדן יש חסרונות משלהם, ואחד מהם בשנות ה-70 (ובטח גם לפני כן) היה קשור להתפתחות הרגשית של בני הקיבוצים. מכל … המשך קריאת הפוסט 4.

אם אני צריך להצביע על התכונה שאני הכי מבכה את חסרונה אצלי הרי היא העצמיות (נאמנות לעצמי, אותנטיות, ספונטניות). אבדן העצמיות מגיל צעיר מאוד גרמה לי כילד להיות מודחק, כנער לברוח למחוזות הדמיון וכבוגר להתכנס בתוך עצמי ולפתח אישיות חסרה. מאז גיל הנעורים העניין החברתי הוא עקב אכילס שלי ומקור הפגיעה המרכזי בחיי. אמנם העניין … המשך קריאת הפוסט 4.1

את הפילוסופיה הקיומית אימצתי בלא מודע סביב גיל 20 עת החלו החרדות ואי-נחת גוף-נפש. הכניסה לעולם השאלות וההתמודדות הקיומית הייתה דרך כתביו של ניטשה אבל אחריו באו גם דוסטוייבסקי, קאמי, סארטר ועוד...כאן לראשונה מצאתי בני-אדם העוסקים בשאלות דומות לשלי והמעסיקות כל בעל נפש רגישה על משמעות חיי האדם, הצרכים הקיומיים והצרכים המדומים, היכולת להתגבר על … המשך קריאת הפוסט 4.2

שיר שמצאתי במחברות הישנות. הוא נכתב בהודו בשנת 1999 ומבטא את רחשי לבי שהעליתי גם כאן:   חלקי אני הישרת מבט והחלקים שתליתי הבוקר בחפזה החלו נושרים. השתדלתי להחזירם למקומם, בלי שתבחיני יד שמאל אוחזת פה ומרפק ימין תומך לסת החיוך שחוייך הטה את עינימין כלפי מטה יד שמאל נשלחה ברישול לתמכה אז נשמט הפה. … המשך קריאת הפוסט 5.

את "התרופה" הטובה ביותר נגד הבדידות התהומית, הדימוי והפחדים מצאתי לפני כ 12 שנים. למעשה היא מורכבת משני חלקים שנכנסו לחיי במקביל. אני נוטה לחשוב שהאחד תלוי בשני או שהראשון הניע את השני, כך שאין מדובר אלא על עניין אחד בעל שני פנים. התרופה הראשונה שהועילה לי הייתה ההיכרות עם חוויית התפילה. באותה עת ניסיתי … המשך קריאת הפוסט 6.

ש. היי מה קורה איתך בימים אלה? ע. ככה ככה. ענן של כבדות עוטף אותי רוב הזמן, למרות שאין לי סיבה ממשית להרגיש כך. הפרמטרים החשובים לי סה"כ נמצאים - בית, זוגיות, ילדים... בעיקר מרגיש חוסר וודאות, וזאת תחושה שלא נעים לחיות בה לאורך זמן. ש. חוסר ודאות לגבי מה? ע. העתיד שלי. הקריירה המקצועית. … המשך קריאת הפוסט שיחה

ש. אתה יכול להגיד להם את מה שאמרת לי? ע. כן, בוודאי. אמרתי שהחודשיים האחרונים היו מאתגרים מאוד עבורי. הרגשתי כאילו התרוקנתי מכל המטען שנשאתי במהלך השנה האחרונה, שהייתה מאתגרת אבל גם מאוד משמעותית, ופתאום ריק נפשי וחלל - תרתי משמע. ש. אתה מתכוון מן הסתם למוות של אביך? ע. כן. עדיין קשה לי להיזכר … המשך קריאת הפוסט עוד שיחה

נילי (בת 4 וקצת): נילי קודם כל זה בת. ובנות ובנים, כך למדתי להכיר, זה דבר לגמרי שונה. הרגש בחוץ. מיומה הראשון נילי מורגשת היטב. היא ערנית ומגיבה למתרחש, לעתים אף בערנות יתר שגורמת לה מתח או סבל שכן לראות יותר זה לחשוב יותר ולחשוב יותר זה לדעת יותר, וכל זה מאוד מבלבל, במיוחד בגילאים … המשך קריאת הפוסט נילי ועילאי

אחד הקטעים בהם אתה מרגיש שעודך צעיר זה כשאתה עובר דירה ונמצא באטרף של אריזות וניקיונות ושותה אלכוהול עם אשתך ומפלרטט ושותה עוד אלכוהול, ואז הוריה מגיעים לביקור ואתה מחזיק את עצמך להיראות רציני ומדבר דברים רציניים והם מעמידים פנים שהם לא רואים אבל הם כמו הורים ערניים מבינים הכל ומעמידים פנים שאינם רואים ומשחקים … המשך קריאת הפוסט מינדי ושלי (שלדון)

ההוויה העצומה, המורכבת, הארעית, רב גונית לאין-סוף צירופי חלקיקים המתערבלים ומתמצקים לכדי ממשות רגעית. מערבולת הרכבות אנרגטיות-חומריות אשר יוצרות ממשות ארעית החוזרת אל התוהו והאפס ממנו נוצרה וחוזר חלילה. אנו אך אוסף רכיבים אחד בתוכה, אוסף המודע לעצמו. תפילה היא מלים שנטמעות בהוויה שמדברות את היותה. התפילה היא מקום בזמן שאנו מקדישים ליסוד ההוויה. בתוך … המשך קריאת הפוסט על התפילה (1)

כשאני מתפלל היטב, כלומר מנתק את המחשבה מדאגותיה התדירות ומתמקד בהווה, כשאני מבקש את כל הבקשות הטובות עבור עצמי משפחתי ועמי ועולמי ועושה זאת בכוונה אמיתית וממוקדת ,יש רגעים שבהם, אם התגברתי ועברתי בשערי עצמי, אני חש את נעלותה של הרוח הנוסכת הרגשה של אושר וביטחון וחיבור ואמון ומחילה. הרגשה ששום הרגשה לא משתווה לה … המשך קריאת הפוסט 2.

רבים כתבו על חשיבות התפילה אך מעט דובר על ההנאה ממנה - ההנאה שבחיבור אל האלוהות, ואת תחושת השחרור שיש בזמן ולאחר התפילה רוויית הכוונות, תוך התגברות על המחסומים המונעים את הזיקה אליה. כך משבח מחבר תהילים את קרבת ה': " אָשִׁירָה לַיהוָה בְּחַיָּי; אֲזַמְּרָה לֵאלֹהַי בְּעוֹדִי. יֶעֱרַב עָלָיו שִׂיחִי; אָנֹכִי, אֶשְׂמַח בַּיהוָה." (תהלים, קד:לג-לד). … המשך קריאת הפוסט 3.

אמנם אתה מתפלל לא כדי לקבל משהו לעצמך אלא כדי לאשר את מלכות האל ובטחונך בהנהגתו את העולם, אולם דע שבתפילתך אתה מזמן את עצמך במיטבך לקבל את הטוב שקיים בעולם ולהשפיע טוב חזרה – וזו מהות השפע הקיים בעולם וכוחה החיובי של התפילה. כל דבר בעל ערך לא מצהיר על עצמו ברבים. לעתים הוא … המשך קריאת הפוסט 4.

ציינתי את ביטויי הרווחה הנפשית, את היצירתיות והמוסריות מתוך מימוש 'האני הגבוה' כפי שהוא בא לידי ביטוי בתפילה. ברצוני להוסיף כי מצב מנטלי זה אין משמעו אדם שליו רוח, נטול יצרים, שכל דבר עובר לידו בשלווה סטואית. הפוך מזה: התפילה מעודדת אדם ער, קשוב, מגיב, יצרי, חיוני ואנרגטי. אלה לא מופנים לכיוונים של יתר עצמי … המשך קריאת הפוסט 5.

המילים שהן הסמן והמתווך בכל ליטורגיה דתית מבוססת טקסט בכוונתן להצביע ולכוון את הקורא אל המסר הפנימי החבוי בהן. מסר זה במקרה של הסידור היהודי הוא המוטיב המרכזי של כל תפילה – התחושה הנעלה של נוכחות ממד נוסף, "אלוהי", במציאות ההכרה האנושית. המילים מטבען מוגבלות בתיאור האל עצמו ותפקידן אינו אלא אך לקחת את המתפלל … המשך קריאת הפוסט על הקריאה בסידור התפילה

אומרים "הוא איבד את הרצון לחיות" ונטל את חייו. לרוב אנו מתכוונים לסיבות כגון זה שאיבד את בריאותו הפיסיולוגית, זה שאת רכושו, או זה שאת כבודו (צורה מוכרת מהעבר ופחות נפוצה היום). אלא שיש להרחיב את הבנת חוסר הרצון לחיות בדיאגנוזה הרפואית גם לממדי הנפש. צורה זאת של בחירה היא מורכבת ונסתרת יותר מהאחרות, בוודאי … המשך קריאת הפוסט אבדנות מסוג אחר

שמתי לב משיחות עם לא מעט אנשים מאז מות אבי, כי יש מוטיב של בחירה ברבים ממקרי המוות ששמעתי עליהם. זאת יכולה להיות בחירה מודעת או לא מודעת, אבל בשורה התחתונה - בחירה של האדם כיצד למות ולתכנן כך שמותו יהיה בתנאים שהוא בוחר בהם. המחשבה הביקורתית הראשונה שעולה בראש היא שיש מקרי מוות נוראיים … המשך קריאת הפוסט רעיון שיכול לעודד אולי את מי שחושש מן המוות והיסורים שלרוב באים לפניו.