אומרים "הוא איבד את הרצון לחיות" ונטל את חייו. לרוב אנו מתכוונים לסיבות כגון זה שאיבד את בריאותו הפיסיולוגית, זה שאת רכושו, או זה שאת כבודו (צורה מוכרת מהעבר ופחות נפוצה היום).
אלא שיש להרחיב את הבנת חוסר הרצון לחיות בדיאגנוזה הרפואית גם לממדי הנפש. צורה זאת של בחירה היא מורכבת ונסתרת יותר מהאחרות, בוודאי לאור ההבנה האמפירית שלנו את הנפש היום.
לדעתי אצל אבי הייתה אבדנות מסוג אחר שאין נותנים עליה את הדעת, אבדנות נפשית. בחירה במוות מתוך שבר נפשי.
בעתיד לדעתי יכירו יותר בסוג זה, והחיים עם המתמודד כמו גם המוות יהיו בעל פשר טוב יותר עבור הנשארים בארצות החיים.
הרופאה שאיבחנה את אבי עם אלצהיימר במאי 2018, חודשיים לפני מותו, נתנה לו בהתאם למצבו המנטלי, 7 שנים לחיות לפי הממוצע הסטטיסטי. דוגמא לדיאגנוזה רפואית אמפירית נוסח ימינו.