גם האמת הפנימית (הכנות) היא פן נוסף של אמת אנושית בתרבות המודרנית*. אמנם אמת לא מושלמת ונתונה בהחלט להטייה וטעות, אך עם זאת מבטאת באופן הטוב ביותר הנתון לנו את האמת האינטואיטיבית. כנות משמעה לתת ביטוי למורכבות הרגשית שלנו. בכנות מתגלה האדם כפי שהוא: מתלבט, חרד, פגיע (ולכן גם ישר, אמיץ וחזק) – האדם האמתי – האדם.
מפתיע ככל שזה ישמע, אנחנו חיים בעידן הכנות (אזכיר שאני מדבר על הכנות של האדם המתממש שדיברתי בו ברשומה אחרת). ליתר דיוק, אנו חיים בעידן בו מתנפצים זה לעומת זה בנפש האדם המודרני גלי הזיוף והאמת. ערך הכנות מתפשט בימינו ומחלחל בדרכים שקטות גם למקומות שטרם ידעוהו, וזה מסימניה המעודדים של התקופה (גם אם ביטויה כרגע הוא בעיקר מוחצן ולכן מעוות). אנשים מתחילים לדבר בכנות על עצמם, ולהוריד את השריון הכבד העוטף את הנשמה. זה תהליך איטי המתרחש בתרבויות בודדות בלבד הפתוחות יותר לקלוט את המסר, אך הוא מחלחל גם למחוזות רחוקים דרך המדיה המקוונת. ניתן להיות גם אדם מורכב ופגיע אשר רוצה לתת מימוש לצרכים הגבוהים שלו מבלי לאבד משהו בבקשה זאת, ואפילו להיפך. אבל עדין הדרך אל הכנות מהסוג המדובר בה כאן עוד ארוכה.
כמה הערות בשולי הנושא: היכן הכנות הכי מורגשת? בנפש הילד הרך. היכן שהספיגה והמיזוג וההזדהות עם האחר הוא מוחלט, ללא חסמים. ילדים מרגישים אותנו, וזאת אחת הסיבות לקלקול הרב בנפש הבוגר – אין תואם בין הכנות המורגשת למעשים והחינוך שהוקרנו כלפיו. מתי אנחנו, כבוגרים, כנים בחיינו? כאשר אין לנו מה להפסיד: רגע לפני המוות אם אין חשבונות פתוחים. רגע לאחר הגירושין אם אין עוד יחסי תלות מסוגים שונים. באירועים מעין אלה ניתן לקבל הצצה נדירה אל הכנות האנושית בגולמיותה הגסה שהולכת לאיבוד עם רוב שכבות הפסיכולוגיה של האדם הבוגר. למה יש כה מעט כנות בעולם? כי תמיד יש לאדם מה להפסיד אם יאמר את שעל ליבו. איך אפשר להשיג כנות בכל זאת? שישאף האדם שיהיו לו כמה שפחות דברים להפסיד. כלומר, שיחיה יותר קרוב לטבעו הפנימי, האותנטי, ואז הצורך לשקר או להסתיר את מחשבותיו או כוונותיו, יפחתו.
* ענייני באדם המערבי נובע גם מהיותי חלק מתרבות זאת וגם מאימוץ המחשבה שבמנעד הצרכים האנושיים, באים לידי ביטוי באדם זה הצרכים הגבוהים ביותר והנמוכים ביותר, ולכן הוא מושא ליאוש כמו גם לתקווה הגדולה ביותר, ובכל מקרה – הוא בעל ההשפעה המשמעותית ביותר על העולם כיום. אבקש לא לחטוא כאן בהתמקדות אירוצנטרית באדם המערבי ומהלכו לכנות, כאילו זהו המהלך המשמעותי ביותר הקיים בין התרבויות האנושיות או המהלך היחיד שהכנות באה בו לידי ביטוי שלם. ללא ספק האיכר במחוזות המסורתיים של אסיה או אפריקה יותר אותנטי במובנים רבים מאנשי העיר וגם הספר בארצות המערב. גם היותו נתון בתוך מארג מסורתי שחלק ממנו זה לא "לחשוף את עצמך כפי שהנך" כערך עליון, לא גורע במאום מהיותו כנה יותר מעמיתו במערב. אינני אנתרופולוג ולא מתיימר לדון בכך באופן מדעי או להקיף את מלוא רוחבו של נושא הכנות. אלא שדבר אחד נראה ברור וזה שככל שהתרבות הולכת ומשתכללת, מתמכנת, "מתמערבת", כך גם נהיה מטושטש יחסו עם העולם של האדם ההולך לאיבוד בסבך מורכבותו. סיבות אחרות כמו הניתוק משורשיו הטבעיים או ערכי חינוך לקויים, תורמים גם הם לאבדן הכנות הייחודית לאדם המערבי-מודרני.