האדם המודרני נתון במצב של משבר אישי, חברתי וסביבתי. שורש המשבר נעוץ, לפי דעות אחדות, בתחושה של פירוד בתפיסת הממשות של האדם. בין האדם לבין עולמו הפנימי והחיצוני קיימת מעין מחיצה המונעת ממנו "להרגיש" כראוי את עצמו וסביבתנו. לפירוד זה נודעת משמעות הרסנית, שכן האדם חווה את הממשות כמרחב זר נטול משמעות, מאבד את ערכה ומשמעותה, ולפיכך יחסו אליה מבוסס על יחסי מרות, ניצול ואף אלימות (תהה זו אלימות פנימית או חיצונית). תיקונו של מצב עניינים זה יוכל להתרחש רק מתוך חיבור משמעותי חדש בין האדם לממשות, אשר ישיב לה את ערכה הראוי. חיבור זה יכול להשיב על כנו גם את הסדר בין האדם לעצמו, לחברה ולסביבה. במובן זה, לפירוד ולשאיפה לאחוי הקרע האונטולוגי נודעות השלכות מוסריות ברורות. את דרכי הפירוד, את השלכותיו ואת דרכי התיקון באים הדברים הבאים לתאר.