שני מושגים נתמעטו בנפש האדם בשנים האחרונות ולהתמוטטותם השלכות מרחיקות לכת על החברה האנושית. האחד הוא מושג האמת והשני מושג הצדק. לא שלפני כן היה להם ביטוי מוחשי או ראוי בחיי האדם, אלא שאי-הושבתם של המושגים בנפש האדם בימינו היא בבחינת פריבילגיה שאין אנו יכולים להרשות לעצמנו והיא קשורה לתופעת הניהיליזם הפילוסופי-תרבותי. אם היינו חיים בעידן הטרום טכנולוגי – ניחא, אלא שהחיבור בין הניהיליזם למוצר הטכנולוגי מציבים אתגר חדש ומאיים בפני האנושות. אין הכוונה רק לסכנה המוכרת של הנשק להשמדה המונית, אלא לסכנה השקטה והמזדחלת של אבדן צלם האדם ואבדן החיבור בין אדם לאדם ואדם לשאר הבריאה. המבוכה הכללית בה כולנו שרויים מנוצלת ע"י בעלי אינטרסים כלכליים או פוליטיים שלהם הרבה פחות ספקות בנוגע לצרכי האדם. למעשה, אנו נמצאים בסופה של תקופה שבה אנו עוד יכולים להתנגד עם טעמי הגיון ואמונה פנימית אנושית להשלכותיו של הניהיליזם הטכנולוגי. יבואו ימים בהם המבוכה והרפיון יאכלו בכל לב ולא ימצא לנו מזור בפני בעלי האינטרסים במימוש מטרותיהם.
כוחה של האמת לעורר וודאות ובכך היא עוזרת להפיג את הצללים והמבוכות של רוב רעש ודעה הממלאים את מורכבות חייו של האדם. אין דבר יקר יותר וחיוני יותר עבור האדם מאשר האמת, אך אין גם דבר נדיר יותר. היא שאיפת יסוד של כל אדם הקשורה בזיקה חזקה אל השאיפה לביטחון (אולי הצורך הבסיסי ביותר והמשפיע ביותר על ההתנהגות האנושית) ואל השאיפה למשמעות (צורך יסוד אנושי נוסף). היא תלויה בביטחון והמשמעות והם תלויים בה. בכדי להבין את הזיקה בין האמת לביטחון והמשמעות נתבונן על תופעה טבעית כגון זוגיות או הורות. אמון בזוגיות ובהורות הינו דבר קריטי שכן על הכף מונח אולי הדבר החשוב לנו ביותר שלשמו אנחנו כאן – המשכיות, ילדים. תחושת הביטחון חיונית לשני הצדדים במשימה הכבירה והמורכבת של גידול ילדים. ומכאן עולה הדרישה לכנות (אמת פנימית) בתוך זוגיות. בהורות, ילד שאינו מקבל כנות הורית מפתח הפרעות נפשיות כאלה ואחרות, קלות או קשות, ובכל מקרה, הדבר מצביע על החשיבות שמייחסת הבריה האנושית לנושא האמת וביטוייה באדם – לכנות. בלי אמת, אין חייו של אדם ראויים. הוא יכול לחיות, אך לא לחיות כראוי, ומכאן חשיבותה של האמת לחיינו. אם נבחן את המוסדות האמונים על מציאתה של האמת והיכן שהאמת הכי נדרשת נבחין בתופעה דומה: למשל ההליך המשפטי בבית-המשפט. מורכבותו של המנגנון שנועד לחשוף את האמת (ואת הצדק), מצביע יותר מכל על חשיבותה כמו גם מורכבותה של האמת האנושית (דוגמא אחרת היא המאמץ שמשקיעות סוכנויות ביון להבנת מניעיו של האויב – להבנת האמת שלו שהוא מנסה להסתיר. את האמת קל להסתיר. קל מאוד. לחשוף, כמעט בלתי אפשרי ללא אמצעים אלימים). להטמעת האמת בלבבות יש חשיבות מהותית להבנת הזיקה הלא מובנת מאליה בין יכולתנו לחיות בביטחון ובתחושת משמעות לבין ליכולתנו להיות אמתיים וכנים – כלומר – רגישים לזולת, קשובים, מכילים: אישיות בעלת מוסריות מהותית מתוך היותה מחוברת לפנימיותה ככל הניתן.
כל דיון רציונלי המבקש להציג טענות ערך או טענות פעולה הנדרשות מהאדם, מחויב לבסס קודם את הנימוקים להן – כלומר לדון בנושא האמת בכלים רציונליים. גם כאן נעשה דבר דומה. לא אתיימר להציג את מלוא רוחב הנושאים הקשורים בשיח המודרני וכן לא את מלוא הטיעונים להצדקתה או שלילתה. אציג את הטיעונים המרכזיים נגד קיומו של מושג האמת, ואת הטיעונים המרכזיים לעקפם בניסיון לבסס איזושהי וודאות אתית עתידית. זאת לדעת: מושג האמת עבר טרנספורמציה דרמטית ב 200 השנים האחרונות. מפסיכולוגיה של וודאויות ועובדות מוצקות על העולם, לפסיכולוגיה של יחסיות ועובדות זמניות. גם האדם ההחלטי ביותר היום, הניחן ולו במעט ניסיון חיים והשכלה, יודה בינו לבינו שעליו להטיל ספק בהנחותיו המוקדמות, יודה הוא בחוסר היכולת לענות על שאלות מסוימות בשל מורכבותה של האמת.
בכל הנוגע לאפשרות הרציונלית להכיר את האמת המוחלטת בעולם, הפילוסופיה המודרנית נקלעה למצוקה. אמנם מקובלת ההנחה שהעולם שלנו מבוסס על חוק וסדר (משמע, יש אמת שניתן להבינה אם נבין את החוק והסדר), אלא שהאדם מוגבל ביכולתו להבין את החוק והסדר השולט בעולם. ההכרה האנושית שלנו מפרשת (מתארת, מסבירה, מבינה) את העולם בכלים העומדים לרשותה – חמשת החושים והעיבוד המוחי של הקלט החושי. פירוש זה, גם אם הוא נמצא בתואם עם המציאות החיצונית (וזאת למעשה המשמעות של המושג היגיון), הוא תמיד בתוך קונטקסט כלשהו. לא רק האדם, כל דבר במציאות תלוי בדבר, אין דבר העומד בפני עצמו. זהו הכלא ההכרתי בו כולנו נמצאים: בני אדם תמיד נתונים בתוך "סיפור" אנושי. הם תמיד חלק ממשהו ולא המשהו עצמו בתוכו הם מתקיימים. המין האנושי בוחן את העולם בכליו ההכרתיים של המין האנושי. כלומר מסקנות הכרחיות הנובעות מתוך משוב פנימי הכרחי. למה הדבר דומה? כאילו לקחנו מחשבון והתפלאנו שהוא לא יכול לגלוש באינטרנט ולבצע עוד אין-ספור פעולות של מחשב, או שלקחנו קבוצת נמלים והתפלאנו שתוך כמה מאות שנים הן לא בונות חללית. כלי ההכרה שלנו הם כלים יעילים למטרת הישרדות אך רחוקים מלתאר תמונה מהימנה של העולם. הפילוסוף הגרמני, עמנואל קאנט, ניסה לשרטט בספריו את גבולות התבונה ולהסביר שאנו לעולם מתבוננים בעולם מנקודת מבט יחסית, בשל היותנו אנושיים (דרך מה שהוא מכנה "קטגוריות" הכרתיות שהן חלק ממבנה התפקוד הקוגניציה של בני-אנוש).
הפסיכולוגיה שמה דגש על פן אחר של הקושי להוציא היגדי אמת מהמציאות. לפי הפסיכולוגיה, רגשותיו, רעיונותיו, השגותיו של האדם מושפעים באופן הכרחי ממבנה האישיות שלו. הכרתו של האדם מתעצבת בתהליכי התניות, העברות וכדומה, ומובילה לתמונת מציאות מוטה ובלתי אובייקטיבית. האני שלנו נמצא כל הזמן בתהליכי שינוי. לעתים אינני אותו העופר פעמיים באותו השבוע. יש נתונים אישיותיים שכמובן לא משתנים ויש לי אופי שהוא שלי "יציב", אלא שההגדרה של האופי שלי יכולה להשתנות עם הזמן וכך גם השגותיי על העולם ככל שאני צובר ידע. בסופו של עניין התפיסות בהן אנו מחזיקים מבחינה פסיכולוגית ("האמת שלי") מבוססות על הנחות יסוד תרבותיות וחינוכיות שעליהן גדלנו ובאמצעותן אנו מפרשים את המציאות. אין אדם שהוא נייטראלי במחשבתו, שלא הושפע מלידתו השפעה כלשהי שעיצבה את הבנתו את המציאות. גם במבט היסטורי ניתן להבחין בכך: כל אמת אנושית עוברת תהפוכות ושינויים במרוצת הזמן. אנחנו יכולים להסכים עם מאפיינים רבים של המציאות, אבל בסופו של דבר בכל הנוגע להיגד המורכב לאין-ספור פרטים שנקרא אמת, אין אדם הדומה לרעהו בהבנתו את העולם ולפיכך בפירושו אותו.
כל "אמת מוחלטת" היא כנראה אוקסימורון ובקשתו של דבר הנמנע מאתנו, כולל משפט זה שאמרתי הרגע. אבל אם אין דבר העומד בפני עצמו, שאינו נמצא בזיקה לדבר מה, אם אין נקודת משען או נקודת ייחוס ממנה ניתן להציג טיעון בעל ערך אמתי, הרי שאנו נקלעים למבוכה ורפיון ידיים. דומה הניסיון לבקש את האמת לחצייה של שדה מוקשים, שכל המנסה לחצותו יעלה על מוקש לוגי שירסק את הנחותיו. התשוקה המובנית בנו להיגדי אמת מתנפצת, כך נראה, באופן בלתי נמנע על סלעי הקיום.