שתי מגמות היסטוריוסופיות תרמו להיווצרות תחושת הפירוד המוסרי בעת המודרנית. בפן הרעיוני מדובר בהנחת היסוד של האתיקה המודרנית, הגורסת שבין הממשות הכללית למוסר אין קשר ישיר. כלומר, ערכים אובייקטיביים אינם נמצאים בממשות, אלא בנפשו של האדם ובה הם מתעצבים לאור צרכיו, נטיותיו, חינוכו וכדומה. את אבני היסוד להנחה שעליה מבוססת ההנחה המעצבת את האונטולוגיה האתית המודרנית הניח דייוויד יוּם בחיבורו "מסכת על טבע האדם" (1740). לטענתו, תפיסה תכליתית או ערכית (כלומר, המקור לשיפוט המוסרי בדבר טוב או רע, ראוי או בלתי-ראוי) היא תופעה הנתונה אך ורק בתחומי ההכרה האנושית. זוהי תופעה מוחשית, אך אין לה ביסוס אובייקטיבי בממשות (בהצגה זו של המהלך של יום אין כדי לטעון נגד הרציונליזם של טענתו המוסרית, שהוא עניין לדיון נפרד). יוּם, ברוח הרציונליזם האמפיריציסטי של הנאורות, ביקש לבחון את הפער שבין עולם התופעות לבין המוסר, רעיון שנודע לימים כ"בעיית המצוי-ראוי", ויצר הפרדה בין היסוד המנטלי-ההכרתי באדם לבין שאר הנמצאים. חיבור המפתח "פרינקיפיה אתיקה" של מוּר (1903) תרם לסובייקטיביזם של המובנה המוסרי, בהציגו את השיפוט המוסרי כתופעה פסיכולוגית בעיקרה, שאין לה קיום בממשות עצמה ושתלויה רק בכל אדם בפני עצמו, בהערכותיו ובשיפוטו. לפי מור, מושגים כמו "טוב", "רע" או "רצוי" הם סובייקטיביים ויחסיים, קביעות אנושיות שניתן וראוי לחקור לאור התופעה האנושית. האקזיסטנציאליזם החילוני שבהנחות היסוד הפנים את האונטולוגיה האידיאליסטית, טען גם כן כי האדם המעצב את משמעות חייו מתוך אופקים מטפיזיים התחומים בו עצמו והוא, הוא קנה המידה לכל הדברים, המקנה משמעות להיגדי אמת או מוסר. זרם זה גרס כי על האדם לעצב בעצמו את גורלו, לעצב את ערכי קיומו, לאחר שערכי הדת או האמת האבסולוטית איבדו את תוקפם מבחינתו.
לצביון רוחני זה של האדם המודרני התווסף במאה האחרונה גורם מעשי: טכנולוגיה רבת עוצמה, המעניקה כוח פרומתאי חסר תקדים שעומד לשימוש האדם, שמציבה אותו במדרגה של בונה ומחריב עולמות, פשוטו כמשמעו. שתי מלחמות העולם על ההרס והסבל שהותירו אחריהן, כמו גם השלכותיה של הקדמה הטכנולוגית על הפרט והחברה (מגמות של תיעוש ומיכון טכנולוגי הבשילו והגיעו לשיאן, הן בפן היישומי והן בפן של תפוצתן המסחרית, לקראת מחצית המאה ה-20) העניקו תחושת דחיפות לחיפוש אחר אתיקה ברת-קיימא. לשני גורמים "שוברי שוויון" אלה הייתה השפעה מרחיקת לכת על ההגות האתית במחצית השנייה של המאה. הבהילות האתית שאפיינה שנים אלה נבעה לא רק מפוטנציאל ההרס והסבל שהיה טמון בטכנולוגיה, אלא גם מהיעדרם של רסן רגולטורי או אתי על פיתוחי הטכנולוגיה בתרבות השרויה במבוכה ערכית והחסרה מסגרת מטפיזית ברורה אשר תסייע לה להתמודד עם הכוחות הטיטניים שיצרה הטכנולוגיה.