אני חוזר לכאן כזר. כמעט ונסתמו ממני דרכי הגישה לדבר שפעם היה נדמה לי שלי. האמנם אני כתבתי דברים אלה? שוב אינני בטוח. גאווה? בושה? אינני יודע מה יחסי אליהם כעת. זרות – זה כן.
שנה שעברה כזרה בעיני? אכן הייתה זאת שנה מוזרה ביותר. הירואית, יצירתית וחשוב מכל – מחנכת על דרך הניסיון וההעזה – שני דברים שתמיד חסרו אצלי. ובכך מוצא אני נחמה על כל מה שלא השגתי בשנה זאת. ואולי אינני יודע מה ביקשתי? בהחלט יתכן.
קול עולה: פטפוטי ילדים אלה, מנותקי מציאות (לא בכדי לא מצא בבלוג זה איש עניין – הייתי צריך לשלם למישהו שיקרא – עד כדי כך), "פילוסופיה במיטבה". ומיד משיב קול: כמה רגש וכנות וכמה אומץ? הוי, דמעות למי שמכירני, וגם – החשוב ביותר שיש לדבר בו עלה כאן – נכון – באופן בוסרי ושטחי ועם כמה לקויות בסגנון – ובכל זאת עלה – ואולי לכן איש לא שמע? גאוות אם על ילדה כיוצר ביצירתו.
הנה לכם זרות: אני זר לעצמי מפסקה לפסקה. ואם כך, אז על אחת כמה וכמה משנה לשנה. קול עולה: תחושת חוסר אמון בדברים, במילים – גם הם יהיו בלתי רלוונטיים מיד עם כתיבתם. ומיד משיב קול: וטוב שכך – זרות משמעה צמיחה.
ראשית חכמה: חייב את/ה להכיר את אויביך לפני יציאתך למסעותיך, אם ברצונך לצאת אליהם כלל. אויביך הפנימיים כמובן – נו אתם כבר מכירים אותי. למה חשוב לי לציין כאן אתכם בדבריי האישיים? אינני רוצה שאתם תהיו דבר המשפיע על הכתיבה שלי.
ומיהו אויבי הגדול ביותר? הפחד. דמותו דמות נחשול וצל ולחש: אינך יכול לעמוד בזה. זה יפרק אותך. אין לגבור על זה. ומכאן ההיסתגרות, ההתמגנות – כלומר הכחדת תחושת הספונטיות, הרגש הנוכח, שכה חשובים לקיום נפשי בריא.
אני חש אותו דווקא כאשר אני מצליח להרפות ממנו. הוא מבטא את קיומו אצלי בצורת מנגנון הגנה פסיכוסומטי – קולות או תמונות מדכאים, מתח בשרירי הפנים והגוף. אני חש בסילוקו באופן מיוחד – פיהוק גדול והגוף מתחיל לנוע, לרקוד, השרירים מבקשים פורקן.
טרם הבהרתי לעצמי מהם שורשי תחושה זאת. אין ספק שזה קשור לסימביוזה עם אמי, שהיא דמות בעלת השפעה חזקה על דמותי, לדינמיקה בינה לבין אבי ז"ל וגם לגנטיקה דומני יש השפעות מוחשיות. אינני יודע מה קדם למה, תחושת יסוד של חוסר ודאות וחוסר אמון כבר נתערבבו בינן לבין עצמן במהלך השנים ונתעצמו מכוח ההימנעות והדמיונות שפיתחתי בכדי לא להתמודד עמן. אך כל זה לא חשוב כרגע.
הדבר החשוב הוא שלתחושות אלה השפעה שלילית על אופן קיומי ואופן הרגשתי בעולם. לא מה שמגדיר אותי אבל בהחלט נקודת מוצא לכל עניין אצלי. מכאן אני מתחיל.