הדור הצעיר בארצות המערב, המכונה דור ה-Y שבא לעולם לאחר שנות השמונים, גדל בתרבות אשר הדבירה את האידאולוגיות הקולקטיביות למיניהן, ובמקומן טיפחה (ויש שיגידו העריצה) את העצמי של היחיד. לשלכות השליליות של תרבות זו אנו עדים בכל יום במיוחד בתוצרי התרבות המקיפה אותנו. אבל להתמקד רק בהשלכות השליליות, זאת תהיה טעות ותמונה חלקית של המציאות. בהתאם לעיסוק בעצמי עלה גם הצורך למימוש עצמי בכל תחומי החיים – בפן האישי, הזוגי, המשפחתי והתעסוקתי. יותר ויותר אנשים עוברים תהליכים חשובים של התגברות על ההתניות המוקדמות בשאיפה להיות יותר אותנטיים. לצד הרשתות החברתיות המשפיעות כגון פייסבוק או אינסטגרם המשמרות את הזיוף, קיימת מגמה הולכת וגדלה בציבור של אופן ביטוי יותר אישי, כנה, פגיע ורגיש. דוגמא לכך: אופן ביטוי פשוט אך בעל משמעות שניתן לשמוע היום יותר כגון "אני מרגיש..", או "הפריע לי ש.." הוא רק קצה הקרחון, עדיין גס ונטול נועם, של נטייה אישית וכנה זו בין אדם לעצמו ואדם לאדם. המגמה גם באה לידי ביטוי גם באמנות לסוגיה כגון הקולנוע או הספרות – זאת האמנות שתמיד מקדימה את השאר בזיהוי מגמות תרבותיות וחברתיות (הערת אגב בנושא: יש אנשים החיים בינינו בכל תקופה הניחנים בחיישנים רגישים לרחשים פנימיים ולתנודות סביבתיות המעידות על מגמות עתידיות. אלה בעלי הנטייה האמנותית או הדתית או הפילוסופית– כל אלה שנפשם אינה יכולה להכניס עצמה לתבנית קיימת משום היותה נבדלת וחדשה [לא כולם כמובן – הרגישים שבהם], הם הקולטים את הנוגה כשהשאר עוד בחשכה).
אמנם כוחות הנגד בולטים היום יותר במבט שטחי, במיוחד במדינת ישראל בה הנטייה להישרדות עודנה מניעה בזרמי הקרקע את מערכי החברה והיחיד, אך מתחת לפני השטח לוחות נפשיים טקטוניים נעים בכל העולם (ומשפיעים גם עלינו) ומגמתם ברורה. יש תנועה גדולה של מודעות ליכולות ולזכויות האנושיות ולסיבות העגומות בגינן אלה אינן יוצאות אל הפועל. אמנם המרחק בין ידיעה למעשה ולשינוי הוא רב, אך עצם הידיעה הוא תחילתו של התהליך להפנמתו בלבבות של הרעיון, והוא המבטיח שאחורה לא ניתן יותר לחזור. המודעות הולכת ומחלחלת גם למקומות רחוקים ולשכבות אוכלוסייה חדשות הודות לאינטרנט ומהפכת המידע. חלק מנסים להתגונן מפניה דרך חסימה וענישה, במיוחד מדינות שאינן בעלות מהות דמוקרטית החוששות מהתקוממות עממית לאור ההבנה שזמנן עבר. לזמן מה זה יצלח להן. רק לזמן מה.