שיח על אחריות, כמו כל שיח אתי, הוא שיח בראש ובראשונה על ערכים: אילו ערכים עלינו לאמץ בתקופה כה הרת גורל בהיסטוריה ואילו לדחות. המצב היום בו אנו פועלים ביחידות קטנות, יחסיות, של ערכים, אינו מאפשר לבנות דבר בר קיימא. קיימות אחראית דורשת אחדות וזהות בערכי יסוד. זהות ערכית? מיד נדלקת נורה אדומה והדמיון מפליג אל מחוזות עבר רחוקים פחות או יותר. הרי זהות ערכית דרשו כל המוסדות הפוליטיים או הדתיים האכזריים ביותר, להם נדמה? אין זאת אלא שנעלם מדעתנו שגם מוסדות רצויים השומרים על כבוד האדם וחירותו דורשים זהות ערכית ומחויבות לרעיון. אין ניגוד בין דרישה לאחידות ערכית ולדרישת טוב לאדם (למשל עקרונות הדמוקרטיה או עקרונות חוקי יסוד). ניתן לבקש אינדוקטרינציה ערכית ובמקביל לדרוש אחריות. אין סתירה בין הדברים. יהיה קשה לממש אי פעם את חזון האדם ואושרו ללא עמידה על מספר עקרונות ערכיים מחייבים בכל הנוגע למימוש תרבות אחראית.