נניח שבאחד הימים האלה הראש שופע יצירתיות המבקשת לה פורקן בדמות ביטוי מילולי ומושגי שישמר לדורות. אבל נניח שבדיוק באותו היום הבן שלך חולה ועליך לקחת אותו אל הרופאה. אתה ממתין עמו בתור במרפאה צרה הומת אדם והומת רעש והקטן אינו מפסיק לשאול אותך שאלות על דינוזאורים ועל מצדה ועל היהודים והרומאים ובמיוחד על האיל הנוגח התופס את תשומת ליבו. ואתה שומר בלבך את כל הרעיונות היצירתיים העולים בראשך ללא הפסק עד שהם מאיימים להתפקע ממש. אז חושש אתה שתשכח אותם רעיונות ומחליט תוך כדי שאלותיו של הקטן לזכור שניים משמעותיים ביניהם ולשמרם לעת בו תוכל לכתבם. תוך כדי הסברים על האיל הנוגח אתה משנן אותם שוב ושוב ומאמת אותם בתודעה וחוזר אליהם כל כמה דקות שלא תשכח מפאת חשיבותם. לבסוף אתם נכנסים לרופאה והקטן אינו אלא מעט קודח וחלש ואתה לוקח מרשם ונוסע הביתה ושם אותו במיטה ונותן נשיקה ומיד רץ אל חדרך להקליט את שני הרעיונות ששמרת בראשך ואתה נזכר בעוד אחד שולי וחסר חשיבות. ואתה מקליט אותם ומעלה אותם במהרה על הכתב. לאחר שבוע כאשר אתה חוזר לאירועי הבוקר ההוא, אתה מוצא שאחד משני הרעיונות שנראה חשוב מאוד בזמנו איבד מתוקפו וישמר כטיוטה לעתיד, האחר ישמר ואף יעלה לפייסבוק (אם כי גם זוהרו הועם בינתיים), והשלישי שמלכתחילה נראה לא ראוי ימחק לצמיתות.