כאן אנסה לרכז את מרבית הרעיונות הפילוסופיים שמופיעים בבלוג:
יש לשאוף למיסוד ערכי אחריות שבכוחם לעזור לנו לצלוח את התקופה הגורלית בה אנו חיים ולהבטיח את עתידם של הדורות הבאים. ערכים כאלה הם ערכי אחריות, דאגה וכנות.
כל אתיקה השואפת להיות גם ברת-קיימא, כלומר בעלת התמד והמשכיות, צריכה להיות בחפיפה לצרכי היסוד של האדם.
צורך אחד הבולט מעל שאר הצרכים מנהל את ההיסטוריה של האדם (כמו גם כל חי) והוא הצורך לביטחון. הביטחון הוא בקשת יסוד של כל חי המבקש לשמר את קיומו השברירי בעולם מורכב ומאיים. לצד הביטחון יש לאדם גם צרכים אחרים כגון אמת, צדק ומשמעות (החופש, הרוחניות, האהבה ועוד). מאחורי כל מחשבה, מבנה פיזי ורעיוני אנושי בעולם נמצא (אם נעיין מספיק) את הצרכים הללו מבקשים להתממש, וזאת הראיה לקיומם.
החשש לביטחון אצל האדם מוביל לעיוות של ערכים מנחים המוביל לפגיעה במימוש צרכיו הפנימיים (ערכים הם ביטוי לצרכים אלה). כך חורגים ממהותם הפנימית האמת והצדק ותחושת המשמעות ומקבלים פירושים ויישומים שונים. חריגה זאת הביאה לאורך ההיסטוריה סבל רב לאדם שכן הדמויות המובילות בכל קבוצה/עם פעלו לאור הנחות שגויות והקבוצה נהתה אחריהם. לא יכולה להיות ברכה ורווחה ברת-קיימא לאדם אם לא יחיה ויממש את צרכיו הפנימיים.
ניקח את הצורך לאמת. האמת היא צורך יסוד אנושי ותלויה בביטחון תלות הדוקה, שכן מתוך בקשת הביטחון האדם מחפש את האמת. אלא שבשל תחושת החשש לביטחון האישי או הקבוצתי האמת מתעוותת והופכת להיות פרטית – לשירות אינטרס של הפרט או קבוצה על חשבון האחר/ים. בכל דרכינו אנו מחפשים את האמת בעולם וכה מעט ממנה ניתן למצוא.
העידן שלנו מתאפיין בידע, ניסיון ורווחה יחסית שהביאה המהפכה המדעית, שפעלה מתוך מוטיבציה פנימית להדביר את חוסר הביטחון האנושי, ובכך קרבה את האדם יותר למושגי האמת האנושית. לדוגמא, האמת נגלית לנו היום בתחומי המחקר השונים, בתיאוריה כמו גם במעשה. אמת על הטבע מתוך הפיזיקה. אמת על תקשורת רגשית בריאה עם הזולת מתוך הפסיכולוגיה. אמת של חוש ביקורת הכרחי מתוך הפילוסופיה והספרות, ויש עוד דוגמאות רבות נוספות.
מנגד העידן גם מתאפיין במבוכה כללית של ערכים הנובעת מפיצולים ואי הבנות בנוגע לאמת. אל הוואקום שמותירה המבוכה נכנסים גורמים נטולי מבוכה (מדיניים, תרבותיים או כלכליים) בעלי הבנה צרה של משמעות האדם וצרכיו, וכל זה כאמור פוגע בצורך היסודי לביטחון. לכן עלינו לערוך קריאת כיוון מחודשת של האדם על מאפייניו ומגמותיו – בכדי לשנות את האופן בו אנו מתייחסים לעצמנו, לזולת ולסביבה.
יש לדעת: האדם הוא הסיבה לקלקול ולכן גם לתיקון בעולם. שלא מרצון רע האדם מקלקל אלא מפחדיו ומחוסר האונים שלו בניהול פחדיו. לכן מאפייניו של השינוי המתבקש תלוי ביכולתו של האדם להבין, להפנים ולהתיר את הגורמים לקלקול ולעודד את הגורמים לתיקון. נדגיש: הקטנת הערך העצמי הוא מקור כל קלקול בעולם. שיקום הערך העצמי משמע שיקום האדם והעולם.
השינוי התודעתי בתחושת הערך לא יבוא בקלות. כל שינוי מסוג זה כרוך במאמץ. זהו מאמץ נפשי פנימי של מסמוס הפחדים וההתניות הסוככים על הנפש, לראות דמותנו כראוי ולתת ביטוי לצרכים הפנימיים – הפוטנציאל הטמון בנו. אבל האדם, כך למדנו להכיר, אם יש דבר שהוא נמנע ממנו ככל הניתן זה ההכרה בפגימותו והמאמץ לתיקונו.
בסופו של דבר עולות כאן אולי השאלות המרכזיות ביותר בהגות הקיומית, למה אתה חי? איך אתה חי?
בכדי להבין את גודלה של המשימה הנדרשת יש להבין את היקפו של הקלקול (בתקווה שזה לא יביא לרפיון ידיים):
- בגלל פגימותה של האמת שאינה מחוברת לצרכי היסוד של האדם, תמיד תופיע אמת חלקית. אמת שתלהיב ביכולתה להגיד מה לא בסדר (סוג אמת שיותר נגישה לנו), אבל תכשל להגיד מה צריך להיות במקום. אמת כזו תמיד תגרור אכזבה לא רק מבני אדם אלא גם ספקנות בנוגע לאפשרות קיומה של האמת עצמה.
- מערכות החיים בהן אנו מתקיימים היום (פוליטיקה, כלכלה, חינוך, וכדומה) פועלות במצב של חוסר איזון. חוסר איזון במובן של המשאבים אותם הן דורשות לקיומן וכן של התוצאות או התוצרים שהן משיגות.
- הרבה מהמערכות בהן אנו תלויים בכל מעגלי חיינו הן בגדר מענה לטעות. רוב המוצרים שאנו משתמשים בהם היום הם מענה לטעות. טעות שנוצרה לתקן טעות, עד שאיבדנו את הידיים והרגלים בהבנה ומימוש של צרכינו הפנימיים. דוגמא מובהקת לשרשרת טעויות: המזון אותו אנו צורכים.
- אנחנו כל כך תלויים בהם בהורינו בשנות הילדות הנמתחות אין-קץ בנפש הילד הסופג ומחקה ומטמיע את דמות הוריו. כמה הורים מגדלים את ילדיהם תוך ביטוי צרכיהם הפנימיים? תנאי בסיסי לשינוי הוא חינוך ההורה והענקה של כלים לצד רווחה לעסוק בהורותו.
- היישומים הכלכליים הם היום אמת המידה המנחה את מערכות החיים הגדולות בהן אנו תלויים לקיומנו. הדרישה לרווחה חומרית יוצר משוב אכזר של שיעבוד למערכות שלעולם לא ידעו שובע – ובשורה התחתונה – שיעבוד כלכלי ודרישה הולכת וגדלה להכנסה כספית הבאה על חשבון מימוש צרכים פנימיים.
- אם זה לא נמנע ממנה (כפי שהיה בעבר), אז הנפש האנושית בורחת מהתמודדות עם עצמה וצרכיה. הנה בימינו באה הטכנולוגיה וסיפקה פתרונות בריחה מושלמים. היישומים הכלכליים של הטכנולוגיה מטמטמים כל חלקה טובה ומעוותים את השיפוט האנושי הבריא.
- הערכים המנחים את המדינות כמו גם את היחסים ביניהן, עומדים פעמים רבות בניגוד לאתיקה של אחריות. כך למשל הוא הערך של טובת המדינה מעל הכל הגורר תחרות אין סופית עם מדינות אחרות המחזיקות בערך דומה. אבל, שוב, מבחינת האזרחים הם נתונים באיום תמידי לביטחונם (במלוא מובן המילה ביטחון) ולכן מצדדים בכל מי שמקדם תפיסות אלה ומביא לרווחה בארצם.
כמה עקרונות חשובים לעניות דעתי בדור שלנו:
- בכל הנוגע לדרכי האדם בעולם אנו שבויים ב'חשיבה חיצונית' (ככה וככה היא האמת, ככה וככה צריך לעשות כדי ש…, ככה וככה צריך ללמד… – נקודות מוצא לרוב הדעות הפוליטיות או התיאוריות החברתיות הנשמעות בימינו). חשיבה כזאת לא לוקחת בחשבון את החשיבות הקריטית שיש לדמות האדם בכל הבנייה של מבנה חברתי או לכל אידאולוגיה פוליטית ראויה. עלינו לאמץ 'חשיבה פנימית' – תיקון האדם. תיקון המידות. עידוד ערכי סובלנות וקשיבות ורגישות באופן מובנה באדם עצמו. זה גם הגיוני: מן הפנים אל החוץ, מאבני הבניין אל המבנה כולו.
- הפנמת המרכיב האלוהי המשתקף בנפש האדם שלו חשיבות רבה למימוש הפוטנציאל האנושי. הפנמה זאת יכולה להתבצע באמצעות פעולה הכרתית-אקטיבית, בתפילה או מדיטציה מכוונת מטרה. התפילה הראויה היא כור ההיתוך בו נחשפים ומתעצבים ממדי הנפש וצרכיה.
- את האדם מאפיינים כוחות יותר מאשר חולשות. בגופו כמו גם בנפשו יש בריאות יותר מאשר חולי. להיות ביוזמה, בתנועה, להזדקף, לצאת לטבע, לנשום, לרקוד, ליזום, להתאמץ, להתפתח, ללמוד, להיות מעורב, לדבר, להתפלל, לשיר– אלו חלק ממהות החי והאדם ותנאים הכרחיים לכל בריאות ותבונה שיש לשאוף ולחנך להם.
- מימוש פנימי, כלומר לתת ביטוי לצדדים אותנטיים בנפש בבחינת תיקון האדם. הנחת מוצא היא שתיקון האדם הוא תיקון העולם. האדם המממש את צרכיו הפנימיים (האמת, משמעות, צדק וכדומה) משליך החוצה ויוצר אדוות השראה לתיקון אצל אחרים.
- אימוץ ראייה אחראית של הזולת והסביבה. כלומר לרכוש את היכולת לראות את המורכבות, הרגישות והשבריריות של החוויה האנושית או האורגנית והאנאורגנית בכללה. היום אנחנו עוד בעידן ההחפצה של האחר, ועלינו לשאוף לראיית האחר כבעל ערך דומה לערך שאני מייחס לעצמי. לדוגמא, האם אנו הגברים מבינים כלל את המורכבות של להיות בת-אישה בעולם? או האם הנשים מבינות את המורכבות של להיות בן-גבר בעולם של המאה ה-21? ראיית המורכבות של כל דבר הקיים בעולם היא ראייה אחראית, והיא תנאי נפשי יסודי לכל שינוי חיובי.
- תחושת קהילתיות – אנו יצורים קהילתיים בטבענו. אולם לא ניתן לחוש אחריות כלפי הזולת ללא קיום של קשר משמעותי עמו, כפי שקורה בימינו המאופיינים בניכור לאחר והתכנסות האדם בעצמו ומשפחתו. ללא קשר משמעותי במעגלים רחבים יותר, סלולה הדרך לאדישות ולניצול של הזולת.
אנו כרגע חיים בעידן הבזבוז הגדול, באשליה של ביטחון מתמשך. במוקדם או במאוחר יבוא "הבוקר שאחרי" משום שאין אפשרות להמשכיות וחיים ברי-קיימא אם הצרכים הפנימיים שלנו לא באים לידי ביטוי הלכה למעשה. הזמן לא עובד לטובתנו. מגמות נוכחיות של ניצול יתר של משאבי העולם, זיהום, התעצמות העוינות הבין-מדינית ותרומת הטכנולוגיה לצמצום הצדדים האנושיים בחיינו הם חלק מהסיבות לכך. אלף ואחד סימנים מצביעים שתנאי חייהם של הדורות הבאים (כלומר ילדנו היקרים וצאצאיהם) יהיה גרוע משלנו, למרות שקשה לראות זאת כרגע.
על כל מערכת אנושית בעתיד לשאוף לשלב את הצרכים האנושיים באופן שתתקבל תוצאה או מוצר ברי-קיימא. למשל לשאוף לחבר בין השאיפה להצלחה המאפיינת כל אדם לרצון להיטיב עם הזולת. לא חייבת להיות התנגשות בין הרצונות הפנימיים של האדם כפי שנהוג לחשוב.
אין היום חזון מלהיב שגם מבשר תקווה לעתיד. אופק האפשרויות המוצע לנו צר להחריד: "במקרה הטוב אצלח את שנות חיי בשלום ורווחה", אומר בינו לבינו האזרח הממוצע…ומי שחושב שממערכת המשפט או מרפורמות כאלה ואחרות במערכת החינוך יבוא המזור, משלה את עצמו.
אנו גם יודעים שממנהיגי המדינות בימינו לא תגיע הישועה, אלא רק מהעם. לא רק בגלל המגמה המסתגרת של כל מנהיג בד' אמות אינטרסים של עמו, אלא גם באופן מהותי יותר בגלל המבנה הנפשי של המנהיג. לדוגמא, נשאל לכמה מהמנהיגים המשפיעים היום (ועל אחת כמה וכמה בעבר) יש אוריינטציה משפחתית? כמה מהם היו מעורבים בגידול הילדים שלהם? אינני מכיר אחד כזה. זאת טרגדיה שכן בלי ליווי של ילד או בן-זוג בתהליך ההורות, אין הפמנה אמיתית ומלאה של ערך חיי אדם. ואם אין הם מבינים את החומר המורכב מכל – האדם – כיצד ינהגו בו?
…ובכלל, אם נתבונן על מנהיגי הדור נקל לראות שעידן של חוסר יציבות לפנינו. במקום שיהיה איחוד כוחות למטרה ההכרחית של רווחת האדם והעולם, התקופה שלנו הולכת ומזכירה יותר ויותר את ראשית המאה ה-20, כאשר מאבקים בין מדינתיים מתנהלים על גבם של האזרחים בידי מנהיגים מגלומניים. המאבקים האלה עולים לנו בסבל רב והוא רק ילך ויחמיר, ילך ויתרחב, ככל שהשינוי יתמהמה.
אל "הפתרון" אין לגשת באופן ישיר. אין פתרון אחד למצב, ומי שיצהיר על עצמו ככזה בדאי הוא. הפתרונות מתרחשים כבר היום בנתיבים שונים ומפתיעים, אלא שיש לעודדם ולדייקם במסלולם שכן האסקפיזם המנוון הסוחף כל מתחזק גם הוא. כך למשל: הדור הצעיר בעל פוטנציאל מעולה אבל זקוק לנחייה. המשך הפצת מידע חופשי דרך המדיה הדיגיטלית. שאיפה ליצירת כמה שיותר גשרים בין אזרחי העולם למען קבלת קול אחד הדורש אחריות, וגיוס מאמץ כביר שייצור אקלים לשינוי. אימוץ מדיניות כלכלית של אחריות, שימוש בכלים רגולטוריים להאצת השינוי. חינוך ראוי של דורות העתיד – אלה אך כמה פתרונות מתוך אפשרויות רבות נוספות.
יש בעיקרי היהדות יסודות שעולים בקנה אחד עם הדרישה לאתיקה של אחריות ועם דמות האדם שאנו מנסים לשרטט. אמנה אך כמה: רוחניות, יראה, קהילתיות, רצינות, סדר המקנה ביטחון, שקידה, נתינה, ענווה, הכרה בחולשות אנוש כתנאי אנושי בסיסי (העומד במובהק כנגד הנטייה של האדם המודרני ליציבות, רציונליות, מעשיות, התקדמות וכדומה). אלה יסודות דת שאינם מקבלים די ביטוי חיצוני ביהדות ימינו. יש להבין למה זה כך, ולהתאים את היסודות לדרישה לאחריות, בכדי שיום אחד אולי תוכל היהדות להיות יעילה יותר (לפחות עבורנו הישראלים) כתורת חיים.