אם אני צריך להצביע על התכונה שאני הכי מבכה את חסרונה אצלי הרי היא העצמיות (נאמנות לעצמי, אותנטיות, ספונטניות). אבדן העצמיות מגיל צעיר מאוד גרמה לי כילד להיות מודחק, כנער לברוח למחוזות הדמיון וכבוגר להתכנס בתוך עצמי ולפתח אישיות חסרה. מאז גיל הנעורים העניין החברתי הוא עקב אכילס שלי ומקור הפגיעה המרכזי בחיי. אמנם העניין החברתי הוא לכשעצמו תוצר של תפיסת עצמי פגומה, אך הממד החברתי, בשל חשיבותה של החברה בחיינו, הוא המקום העיקרי בו מתבחנת התפיסה העצמית, ובו האדם מקבל את המשוב הגורם לחיזוקה או החלשתה של תפיסתו את עצמו.
אצלי כל קשר עם דמויות שאני מזהה כמשמעותיות לחיי, כרוך בכניסה למעין מצב הישרדותי הפוגם ביכולת להיות עצמי. דמויות משמעותיות משמע כל אדם או קבוצה שיש בתקשורת עמם משום השפעה על תפיסת העצמי שלי. יהיה זה מישהו שאני רוצה להיות בקרבתו, בוס בעבודה, אישה שאני רוצה עמה קשר אינטימי או קבוצת עניין שאני רוצה להיות חלק ממנה. התקשורת בכל המצבים הללו כרוכה במנגנונים פסיכולוגיים מורכבים עבור כל אחד מאיתנו. כאן באות לידי ביטוי תחושות ראשוניות של רצון באמון, קרבה והכלה וחשש מההיפך (כלומר, שחזור של הקשר הראשוני עם ההורים), המשליכות על תפיסת העצמי ומושפעות מזאת הקיימת. אצלי המנגנון הטבעי הזה עובד בהיפר-מאמץ. רצוא ושוב של רגשות ומחשבות מלוות תדיר כל תקשורת עם דמויות משמעותיות בחיי והשילוב של תפיסת עצמי חסרה ותפיסת אחר שגויה, מקשים מאוד על קשר משמעותי ארוך טווח להתקיים, למרות רצוני בכך.
על כל דמות משמעותית מולבשים שלא מידיעתה דימוי, השוואה, תקווה, אכזבה – מארג שלם של תחושות שהן בבחינת מנגנון הישרדותי המבקש למנוע פגיעה שלי. אין דמות משמעותית ללא פירוש. כל אחת זוכה לקיטלוג: האם מדובר באוהב או אויב, האם ראה את חולשותיי שאני מנסה להסתיר? האם ביקורתי כלפיהן, האם מכיל?
אחת ההשלכות של מצב מנטלי זה היא שאני בא עם הרבה "כוח" לכל סיטואציה. אני מבזבז הרבה אנרגיה לפרש את המצב החברתי ולנסות לקבל ממנו אישור פנימי, להיותי בעל ערך. כל מפגש חברתי הופך להיות עבורי מאבק לעיצוב סביבה פנימית בטוחה. "תודעת מאבק", כך כיניתי נטייה זאת שלי במשך שנים.
אם האחר לא ניחן באינטליגנציה רגשית גבוהה לצד ביטחון גבוה בעצמו (וזה לרוב המצב האנושי), המפגש יסתיים במפח נפש עבור שנינו. דבר זה קרה עם רבות מהדמויות המשמעותיות שנקרו בחיי.
הבלוג הזה, מיוחד בעניין זה, יש לו תפקיד תרפויטי חשוב.
דרך אגב: אם נוצר הרושם שאני חי חיי מסכנות וחוסר ביטחון הרי שההפך הוא הנכון. אני מאוד מעריך את עצמי וחיי ולא הייתי רוצה להתחלף עם איש. יש לי תכונות רבות שהן הפוכות לחולשה: אומץ, העזה, סקרנות, רגישות, כנות, ענווה ואפילו ביטחון עצמי ברבדים מסוימים של האישיות. כך למשל הבלוג הזה הוא לגמרי ביטוי לביטחון שיש לי להתנסות בחוויה המפחידה מאוד מבחינתי של חשיפה עצמית. זכיתי שהעולם יאיר לי פנים וייתן לי הזדמנויות להתחיל כל פעם מחדש, כי בסכ"ה האנשים ברובם דורשים את טובת הזולת ומעודדים התחלות חדשות. אני מרגיש שזכיתי גם בתחומים המשמעותיים ביותר של זוגיות, משפחה, מגורים ואפילו בפרנסה לתקופות מסוימות.