מי מוכן לשלם היום את המחיר עבור רווחת האדם העתידי? "הם כבר יסתדרו, כמו שאנחנו הסתדרנו" יש שיגידו. "תן לראות שאני מסיים את היום הזה" יאמרו אחרים. "אקולוגיה? אחריות? אלה פריבילגיות של עשירים או צעירים דיים להכיר את החיים האמתיים" יגיד הציניקן. לא לחלוטין טועים האומרים כך. באופן הגיוני אין האדם שם את הונו על קרן-הצבי לטובת אירועים שאין להם ממשות או נגיעה אליו ברגע זה. אם ההווה נחווה כמאיים הרי העתיד על אחת כמה וכמה הוא בבחינת חוסר וודאות מוחלט. כמה גורמים בנוסף למסגרת הזמן ודאגת ההווה הופכים את הבקשה לאימוץ אתיקה של אחריות למאתגרת במיוחד. אציין כמה מהם:
- אין במסגרות התרבות הקיימות כמעט אף מקום המעודד את האדם האחראי. נהפוך הוא, בשני התחומים המשפיעים ביותר על האדם שהם הכלכלה והפוליטיקה, דווקא שם הדרישה ההפוכה לכך זוכה לתמריצים הגבוהים ביותר. מערכת הייצור בנויה כך שהמזהם יותר זול מהבריא והמלאכותי (התעשייתי, הכימיקלי) מהטבעי או המקומי. גם יש התנגדות כוחות כלכליים רבי השפעה לשינוי מחשש לאובדן הכנסה (דוגמא לכך בתעשיית הנפט המתנגדת לטענת ההתחממות הגלובלית). בנוסף, כוח מנטלי רב בימינו מופנה לאפיקים העומדים בניגוד מוחלט למושג האחריות. שפע יצירתיות וגאונות אנושית מתועלים לשדה הכלכלי, הפוליטי, השיווקי, הטכנולוגי והצבאי. אמנם בשנים האחרונות יש יותר יצירתיות המתועלת לכיוון האחראי בטכנולוגיה ובכלכלה, אך עדין מדובר על טיפה בים הולך וסוער. האדם המעשי תמיד היה ביתרון על פני האדם הנבון. אך בימי משבר כגון אלה היה נכון אם האדם הנבון היה משרטט עבור האדם המעשי את תוואי הרעיון הראוי לעשותו.
- מצד התרבות הפוליטית הרדודה של ימינו בוודאי לא יגיע מזור למשבר. השיח הפוליטי בימינו, באופן כללי ובמרבית מדינות העולם, נטול חזון וחשיבה אחראית מעבר לחמש שנים הקרובות. אם נוסיף לכך את קצב גידול אוכלוסיית העולם ואת העובדה שכל מדינה שואפת להיות ארה"ב מבחינה כלכלית, הרי לפנינו עתיד קודר. שאלות הקשורות לצו האחריות כגון שאלת האדם (מהו האדם? מהן יכולותיו? לאן עליו לשאוף?) ושאלת החברה (מהי חברה בריאה ומאושרת? כיצד מממשים חברה כזאת?) כלל אינן על סדר היום, ולכן גם אין התמודדות מושכלת. נקודה חשובה קשורה גם במנטליות של הפוליטיקאי המצוי בימינו והערכים המנחים אותו. מנטליות זו מתאפיינת לרוב בחשיבה שטחית המקדשת את האינטרס האישי-לאומי לצד מגבלות רגשיות המונעות ממנו הבנה מהותית של מושג האדם והעולם על רגישותם ופגיעותם. אם אין הבנה מהותית בדבר תכלית האדם והעולם והאחריות הכבדה הכרוכה במימושה, כיצד ניתן לסמוך על הפוליטיקאי הנוכחי שידאגו לעתידנו?.
- לצערנו כל עוד המדינה היא היחידה החברתית הגדולה והמשפיעה ביותר, לא יתכן שינוי יסודי ביחס ליכולת שלנו כאנושות לממש את צו האחריות. אחריות דורשת אחדות ושיתוף פעולה על בסיס דאגה, ואילו כל מדינה פועלת עבור עצמה למימוש צרכי קיומה ושגשוגה (אם יש קשרים הרי הם על בסיס אינטרסים כלכליים, צבאיים וכדומה). האו"ם נועד בדיוק להתגבר על כשל זה המובנה ביכולת של גופים מדיניים להגיע להסכמה ושיתוף פעולה שלא על בסיס אינטרס צר, וליצור מעין אחדות על-מדינתית בעולם שלאחר מלחמת העולם השנייה. אלא שמגבלתו של האו"ם טמונה בעצם מבנהו המעניק יתרון למספר מצומצם של מדינות מובילות המשתפות פעולה על בסיס האינטרס המדיני הפרטי שלהן. אם נוסיף לכך את העובדה שהסדר העולמי היחסי שהחזיק מעמד ב 72 השנים האחרונות עומד להשתנות לאור תהליכי דעיכתה של ההגמוניה האמריקאית ועלייתם של כוחות מתחרים, הרי שאנו צפויים להמשך המאבק על משאבים ושליטה בין המדינות השונות.