אז מה הסתתר מאחורי הדימוי המושלם שניסיתי לשמר? התשובה קצת מביכה בחוסר הדרמטיות שלה. אין לי איזה סוד נורא החבוי בארון. לא חוויתי מקרי אלימות לסוגיה ולא מחסור חומרי מימיי. הדבר שקשה לי לחשוף הוא את עצמי כפי שאני, וזה הכל. זאת אחת משתי הסיבות העיקריות לפתיחת הבלוג הזה. זה הכל, אבל כאן בדיוק הנקודה שחשוב לי להבהיר: להבנתי, העניינים החשובים ביותר שלנו בחיים, לפחות של רובנו במרבית שנות חיינו, הם העניינים היומיומיים המורכבים מהחוויה הפנימית שלנו לאור היחסים שלנו עם הסביבה. ההתנסות במערכות יחסים משפחתיות-זוגיות-בחינוך הילדים-עם הבוס בעבודה וכדומה, אלה החומרים מהם מורכבים החיים. הם לא רק מזמנים את האתגרים הגדולים ביותר ברמה האישית* אלא גם משליכים באופן ישיר על הרמה החברתית והפוליטית המעניינות אותי גם כן.
מבנה האישיות שלנו בפן הרגשי, האינטלקטואלי, הרוחני והחברתי משליך על אירועי חיינו ועל הבחירות אותן אנו עושים. לכן להבנתי מרבית ההישגים או הפגעים הבאים עלינו במהלך חיינו מקורם באופן ישיר או עקיף במבנה אישיותנו. אולי עבור חלקנו אין בכך משום חדשה מרעישה, אלא שהיקפה של התופעה טרם נאמד להבנתי כראוי. אסתפק כרגע בזה שאומר שכל מה שאני מזהה כצמצום העצמי, הוא להבנתי היום הסיבה למרבית האסונות הבאים עלינו מבפנים (בריאות גופנית ונפשית) ומבחוץ (עוני, סכסוכים אלימים ועד מלחמות ומנהיגים מושחתים) – כל הסיבות והתוצאות שמקורם באדם, בפירושו את העולם בפעולותיו הנובעות מפירוש זה.
*כמובן שהתמודדות עם מצבים כגון מחסור חומרי, מחלה קשה, מוות של קרוב, גירושין ושאר צרות הניחתות על האדם היא יותר קשה במובן האמוציונלי והדרישות המעשיות המושקעות בהם, אבל אלה להבנתי בבחינת אירועי חיים, מצבי קיצון בחיים, ולאו דווקא הנורמה. בימינו המתאפיינים ברווחה חומרית וכלכלית הכחדנו רבות מהסיבות למצוקות הקיומיות שהטרידו את האדם בעבר, ונותרנו עם אתגר קשה לא פחות: עיצוב אישיות עצמאית, מסופקת ואחראית.