מגמתו של האדם וגם של החברה האנושית אם אנו מתבוננים בה בפריזמה היסטורית-פסיכולוגית היא מעבר מחוסר סדר לסדר. מאי-וודאות לוודאות. התבוננות כזאת מגלה אין-ספור ניסיונות להכחיד את חוסר הוודאות, את הסבל ואף את המוות (בעזרת מניפולציות קוגניטיביות כמו גם מעשיות להדחקתו). הניסיון לדחות שלושת מגורמי יסוד אלה בחיינו גורר ניסיון לשלוט במצבים בהם הם באים לידי ביטוי בחיינו כגון לנוכח אויב, חולי, אסונות טבע וכל גורם אחר המאיים על קיומנו. התרבות המערבית המודרנית באור זה, מתגלה באופייה הרציונליסטי-מבני כמונעת מתחושת חרדה. תרבות האורזת את חרדותיה בעטיפה צבעונית מתוך ניסיונות השכחה. הנפש המודרנית מבקשת (אם להשתמש בלשון סימבולית) להציב גדר ולערוג ערוגות בחלקה שהייתה וכנראה תישאר גם בעתיד (למרות ניסיונותיו הנואשים של המדע) פראית ונטולת טיפוח במהותה.
דגש רב ניתן בדת, בפסיכולוגיה ובפילוסופיה ליצרים האנושיים (התשוקות, הרצונות), ככוח מניע והסבר לתופעות פסיכולוגיות רבות. יש הטוענים שהן מקור מחשבותינו ופעולותינו, ויש שהדגישו את עוצמתם כסיבת אסוננו או להבדיל תקוותינו. יש הטוענים שהיצריות האנושית הורסת כל אפשרות לחיים ברי קיימא המבוססים על צדק, משום היותה כוח מפרק ומשחית, וככזאת היא אסון לכל דרישה לאתיקה של אחריות. להבנתי היצרים הם ניטרליים מבחינה מוסרית. השאלה היא לא אם הם טובים או רעים ביסודם אלא כיצד ולהיכן ניתן לנתב את זרמם הגועש. אין ספק שעד היום היצרים נותבו, במיוחד ע"י המין הגברי, למקומות כוחניים והרסניים הנוגדים את ערכי האחריות. כל פתרון עתידי לתבנית חיים אחראית צריך לספק אלטרנטיבה מספיק מפתה אליה ינותבו כוחות חיים אלה.