ההוויה העצומה, המורכבת, הארעית, רב גונית לאין-סוף צירופי חלקיקים המתערבלים ומתמצקים לכדי ממשות רגעית. מערבולת הרכבות אנרגטיות-חומריות אשר יוצרות ממשות ארעית החוזרת אל התוהו והאפס ממנו נוצרה וחוזר חלילה. אנו אך אוסף רכיבים אחד בתוכה, אוסף המודע לעצמו.
תפילה היא מלים שנטמעות בהוויה שמדברות את היותה. התפילה היא מקום בזמן שאנו מקדישים ליסוד ההוויה. בתוך ההוויה האדם מקים אוהל. מטה אנך. פורש יריעה. מותח חוטים ומתעטף בתוכו. הוא נעמד ודומם בחומר ההיולי שנקרא מרחב וזמן ומפיח בהם צורה וטעם. אלה הצורה והטעם המקוממים את המושג אדם מן האין ומעניקים טעם לחייו. תווי התפילה בוראים פתח לממד אחר הקיים בנו. היא המפתח לקיום הגבוה יותר של האדם. אין היא דת ואין היא דבר זולת בקשתו הצנועה של האדם להיות אדם.