נניח קבוצה של 27 חוקרים בתוך מערה חשוכה וקפואה ורטובה. נשים ביד כל אחד פנס בעל אלומה צרה אך בהירה ונתבונן. כל אחד בזמנו הפנוי בוחן הסתעפות אחרת של המערה (שכן זהו חלל צר ומסועף). כל חוקר בגבור עליו הקור והפחד הולך ומביא את רשמיו מן המערה לקבוצה, בנקודת מפגש אקראית. במפגשים אלה, במעט הזמן העומד לכל חוקר באוכלו את שגירד בציפורניו מקירות המערה וחיבש את רגליו הנפוחות, מתנהל שיח תמציתי על טיב המערה. חלק משתכנעים מתיאור כזה או אחר של חוקר, שכן תיאורו חופף את ממצאיהם שלהם על המערה, וחלק חולקים על דבריו ולכן אינם מקשיבים לדבריו וממשיכים לדבוק באכלם ומחבושם. עם נקוף הימים מתרבות נקודות המפגש ומתפצלות הקבוצות, שכן כל קבוצה נפגשת במקום הנראה לה יותר ראוי. כעבור כמה ימים עולה בראשם של שלושה חוקרים רעיון לאחד את אלומות פנסיהם לכדי אלומה אחת עמה יאירו באור בהיר יותר את חידת המערה. הם נצמדים והולכים ומאירים את המערה בתיאום מחולט שהוסכם מראש. התוצאות לא מאחרות להגיע: הם מצליחים להאיר דברים שנסתרו מאלה בעלי האלומה האחת, ורישומיהם מלמדים בזמן קצר הרבה יותר על מבנה המערה ממה שנודע לפני כן. עוד כמה בודדים מצטרפים אליהם. מעטים, אלה שלא, פרשו לפינה החביבה עליהם במערה וטוענים בלהט שפינתם היא-היא המערה ואין עוד בלתה. "בסופו של דבר נסכים שאנו בתוך מנהרה" מציגים הם את טיעונם המשכנע ביותר, המצליח לגרום לספקות אצל חוקר או שניים שכבר אינם בטוחים שהם אמנם בתוך מערה. לא עברו ימים אחדים וריב התגלע בין חברי הקבוצה שאיחדה את אלומתה. הם המציאו מכשירים שיכריעו במחלוקות ביניהם, אבל ממצאי המכשירים נדחו בטענה שחלק מהקבוצה קורא באופן שגוי את הממצאים מסיבות כלכליות או גאווה אישית. מתוך שרבו המחלוקות הם הסתמכו עוד יותר על המכשירים, ובלי משים הלכה אלומתו של כל חוקר ופחתה עד שבסוף לא הצליחו למצוא האחד את האחר. יש הטוענים שחוסר הגיבוש בין חברי הצוות הוא-הוא מקור הבעיה מלכתחילה.