"לעולם יהיה אדם רך כקנה ואל יהיה קשה כארז" (מסכת תענית, פרק ג)
בכדי לעורר שינוי צריך בראשונה להגיע לחוות תחושת נידחות וטעייה, שתי היפָעלוּיוֹת החיוניות לתכונה ההכרחית לשינוי – הענווה. לא הבנה בהגיון אלא בתחושה הפנימית. תחושה בה מתבהרת ההבנה שכמה שאנחנו לא מתאמצים אין סיפוק ואין ברכה בעמלנו. אנחנו מקלקלים היכן שרצינו לתקן ועומדים חסרי אונים מול טעויות החוזרות על עצמן. יש שיקראו לזה משבר קיומי, ובכל מקרה עמדה נפשית זאת מעוררת את התחושה שאנו זקוקים לנחייה וסעד והיא היחידה המאפשרת בכלל שינוי, לימוד וצמיחה אישית. בכדי להגיע לענווה צריך בראשונה להרפות ולוותר – להרפות ממה שחשבנו שאנחנו יודעים, ולוותר על הרצון להחזיק בעולם הישן. אין לימוד חדש בלי ויתור על הנחות מוקדמות. זאת פעולת התגברות עצומה שכן הדימוי העצמי שהתעצב לאור מנגנוני שמירה ושליטה, מנגנונים השואפים לשמר את הקיים, לא בקלות יוותר על האחיזה במוכר ולא בקלות יאפשר לתפיסות חדשות להתיישב בנפש.
תרופה טובה לכל התמודדות עם קושי היא הפעולה המודעת. כלומר, פעולה לשיפור מצב מסוים הבאה מתוך מודעות לכשריו ורצונותיו האמתיים של האדם הספציפי. נאמר פעולה מודעת, משום שלעתים בסבך הרצונות והתסכולים האופפים אותנו קשה לדעת מהו הקושי האמתי, מהו הרצון האמתי ולכן מה הפעולה הנחוצה לשיפור המצב. לבירור הדברים נדרשת בחינה הדורשת זמן וסבלנות עם עצמנו ועם אנשי שלומנו. לאחר שהתלבנו דברים, אפילו אם בכיוון כללי, נדרש המאמץ בהשתלמות אישית לשינוי, תוך תהליך של ניסוי וטעיה באופן ספירלי לכיוון של יתר תחושת ערך עצמי. ככה האדם צומח וזאת תרופת החיים לכל דכדוך הכרתי שהעמיק להתחפר בעצמו. הקושי הגדול ביותר עם הדכדוך היא שיש לנו את הפריבילגיה להיות בו.
הנחת היסוד המובלעת כאן היא שאנחנו בריאים ביסודנו. למעט מקרים של פגמים מולדים הזקוקים להשגחה וטיפול, הרי רובנו באים לעולם בריאים פיזית ומנטלית. חשוב להזכיר את העובדה הבסיסית הזאת שלעתים נשכחת בשיח הנפוץ על החוליים שלנו. לצד הדאגה והמחשבות השליליות אנחנו גם חזקים מנטלית עם יכולות מרשימות להתפתחות, לשינוי, לספונטניות וליצירתיות. לעתים עם הגיל החוויות המחלישות משתלטות על השיח הפנימי ואנו מזדהים עם הקושי או החולשות שלנו. בכדי לשקם את הבריאות עלינו ככל הניתן לשפר בראשונה פעולות יסודיות של הגוף: תזונה בריאה, פעילות ספורטיבית, שינה מסודרת. זה הבסיס שעליו עומד כל המבנה הנפשי.
לפעולה המנטלית של אימון מחשבתי נודעת גם כן חשיבות ביצירת שינוי פנימי. מטרתה להתעמת עם ההשלכות הנפשיות של תחושת החוסר ערך עצמי שאימצנו בגיל צעיר. מדיטציה. התבוננות. תפילה. כל התכנסות נפשית היוצרת תנועה בנפש הממסמסת את ההתניות המוקדמות ויוצרת מרחב שקט ובריא בו יכול אני לפגוש את צרכי האמתיים. מרחב בו אני יכול לקחת הפסקה לרגע מעצמי כדי לחזור לעצמי רענן. המדיטציה או התפילה לא רק יוצרת שינוי פיסיולוגי בשרירי הפנים והגוף אלא מאפשרת לצדדים היצירתיים בנו החבויים מאחורי מסך הדאגה לעבור לקדמת הבמה ולהישמע. משמעו של דבר זה הוא לחיות את הרגע במלואו. לחיות את ההווה לאור מה שדיברנו בו לעיל על ההווה שנתפס כמאיים במהותו, הרי זו הקלה משמעותית. פעולה כזאת עם התכוונות מתמשכת היא גם צעד נוסף לכיוון האני האותנטי (זה הנותן ביטוי לפוטנציאל המקורי-ייחודי הטמון בו). האני האותנטי הוא תנאי הכרחי למוסריות מהותית ולכל אפשרות עתידית לאתיקה של אחריות.