אמנם אתה מתפלל לא כדי לקבל משהו לעצמך אלא כדי לאשר את מלכות האל ובטחונך בהנהגתו את העולם, אולם דע שבתפילתך אתה מזמן את עצמך במיטבך לקבל את הטוב שקיים בעולם ולהשפיע טוב חזרה – וזו מהות השפע הקיים בעולם וכוחה החיובי של התפילה.
כל דבר בעל ערך לא מצהיר על עצמו ברבים. לעתים הוא אף נחבא בפינות וטוב לו שם, הרחק מן העין ומן הלב המשתוקק לטובת הנאה. כך גם התפילה. על פניו התפילה היא מעשה בלתי יעיל. אין בה את מה שאנו רגילים לראות כמועיל לחיינו. היא נטולת תנועה יצרנית של הגוף או הנפש ואין בצידה הישג מוחשי. אלא שעלינו להכיר את התנועה וההישג הלא מוחש של התפילה ולהפנים את יעילותה ומשמעותה הקיומית עבורנו.
התפילה היא היציאה מתוך היחסי, המותנה, המדומה, אל המוחלט. המעבר מהיומיומי אל הרבדים הנסתרים בהווייתנו שהיא הוויית העולם הוא מעבר רווי משמעות עבורנו. היא יוצרת מרחב של שקט בו מושקטות מחשבות ורגשות מותנים ומתקבל חלל נפשי רווי, המאפשר לבחון מחדש את מושגינו ופעולותינו באופן מאוזן ובריא. ההתכנסות של המתפלל חושפת מרחב אפשרויות פנימי המעורר את היצירתיות הגלומה באדם שבכוחה להשיב אותו למקורות בראשית בהם ניתן לעורר הערכה נפשית מחודשת החיונית להתמודדות עם מצבים מאתגרים בחייו. הערכה זאת יכולה להתרחש רק מתוך יצירת מרחק מודע משטף המחשבות המותנה. לפתע הדימויים וההתניות הממלאים את נפשנו מוארים באור אחר בעל משמעות. כעת כל מקום בו נתבונן מספר סיפור מעט שונה. סיפורים אלה טוענים את המקום, פנימי כחיצוני, במשמעות חדשה.
התפילה מבקשת להתגבר על מנגנוני השליטה שפיתחנו, לקרוע בהם קרע חלקי ולחדור דרכו אל מה שמאחור, אל ליבת הנפש שם מותכים בכל רגע יצרים, רגשות, מושגים. החדירה הזו היא חיונית לאדם הדורש להתחדש, להתרענן, להשתנות ובאופן כללי לשפר את חייו. התפילה היא אמצעי יעיל עבור האדם להתמודד עם רבים מחוליי הזמן כגון הנטייה לדאגות, לגאווה, לכוחנות, לציניות, לשכלתנות יתר המכסות על הנפש – וגם עם התולדה של חוליים אלה: הנטייה להרע לעצמך ולזולת, שהיא בסופו של דבר אינה אלא תגובה לפחד*. במובן זה התפילה היא מאבק הרואי של האדם להוציא את האנושי שבו – היכולת לבחור להתנגד להתניות המובנות בו בכדי להשיג ממד חיים משמעותי יותר.
*אנו פוגעים כי אנחנו מפחדים מדבר מה, גם אם אנו לא מחשיבים זאת כפחד. ניקח דוגמא: אני מרכל על זולתי. ללא ספק מעשה מזיק ופוגע ושכיח למדי. מהיכן היא מגיעה הרכילות? מאחורי הרכילות נמצא הצורך בתחושת שייכות. הרכילות ממתיקה סוד ויוצרת תחושת קרבה בין המרכל לזולתו. בכך מקור קיומה של הרכילות הוא הפחד מחוסר שייכות (יש מקרים פחות שכיחים בהם הרכילות מקורה ברצון לפגוע באחר דרך מסירת אינפורמציה מזיקה עליו. במקרה זה מקורה הוא גם כן פחד המתבטא ביצירת יתרון על האחר דרך השחרת פניו בחברה).